פורים מהספרים, תחפושות מהארון

ופתאום, כאילו לא עברו חודשים על חודשים, אני לוחצת על הכפתור "new post".

מה שלומכם?
עבר המון זמן, הא?
היום הבלוג הזה חוגג שנתיים. חגיגה קצת עצובה, אחרי שהוא לא היה פעיל מאז סוף אפריל... אבל בכל זאת שנתיים, וזה ראוי לציון, גם אם זה ציון יחד עם דקירה קטנה בלב.

אני כותבת לכם בעיצומה של חופשת מחלה, אחרי שתפסו אותי גם צינון וגם איזה וירוס קיבה והיכו אותי בסמטה... אז אני פותחת את הפוסט הזה עם טיפ למצוננים: אם גם אתם הצלחתם להחריב לעצמכם את העור מרוב קינוחי אף לפני שגררתם את עצמכם לקנות קלינקס אלוורה, ועכשיו כל מרכז הפרצוף שלכם מתקלף קשה ומגעיל - וזלין. ג'ל פטרוליום. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר ומפחיד למי שלא רגיל להשתמש בזה, או להשתמש רק על השפתיים, אבל זה באמת עובד פלאים. על האף, על הלחיים, אפילו על הסנטר - זה פשוט שיקם לי את העור ההרוס תוך יומיים, וזה מדהים, אז אני משתפת.

אבל לא בשביל זה התכנסנו כאן.
פורים מתקרב. עוד קצת פחות מחודש הוא כבר כאן. ועכשיו הזמן לארגן חבילה למשלוח מנות גמד-ענק שלכם (אני קיבלתי חבילה מהממת אתמול בדואר, אבל את שלי, בגלל המחלה, עוד לא שלחתי...), וכמובן - להתארגן על תחפושת.
כמו בפורים הקודם, אני מתכננת ומקווה להציף אתכם ברעיונות, והיום אני רוצה להתחיל עם אחד מהנושאים החביבים עליי - ספרים!

כשהייתי ילדה הייתי תולעת ספרים אמיתית. הספרים האהובים עליי היו אליס, שכבר הוקדשו לו כמה וכמה פוסטים (תחפושות, כובעים, מסיבה), והסיפור שאינו נגמר, שפשוט פתח לי עולם חדש ומופלא שבו לספרים יש עומק, שכבות, ומשמעויות על משמעויות, ולמי שעד אז קראה בעיקר "ג'ינגי", "דנידין", ו"קופיקו" - זו הייתה תגלית משנת חיים.

אז נתחיל עם אחת מהדמויות המרתקות של הסיפור שאינו נגמר - הקיסרית הילדותית.
בספר היא מתוארת עם שיער לבן בוהק ועיניים בצבע זהב. מכיוון שאין לי לא את זה ולא את זה (ואני גם לא נראית באמת כמו ילדה בת עשר, גם אם אני מרגישה ככה לפעמים), אני התמקדתי בגרסת הסרט (ויסלחו לי הטהרנים, זו הגישה שהתמקדתי בה גם בשאר התחפושות).

הביגוד שלה הוא בבסיסו פשוט מאוד - לבן, טהור, עדין. אם יש לכן כותונת לבנה גם זה יעבוד. אני בחרתי לשלב חצאית לבנה, גופיה לבנה סגורה (כיאה לילדה - זה לא לוק בשביל מחשופים), ועליונית תחרה. שחזרתי את קישוט הראש שלה עם שתי שרשראות פנינים זולות (מהסוג שמשיגים בחנויות שקל). במקרה לאחת מהן היה תליון שהתאים בצורה מושלמת, אבל אם משתמשים בשרשרת בלי תליון, אפשר להוסיף סיכה קטנה במרכז (סיכת שיער או בגד יעבדו היטב). את הכל כמובן מחזיקים בעזרת סיכות סבתא כדיי שיחזיק במקום... ומי שכמוני, תמיד חלם על תליון אורין משלו, יכול להוסיף אותו - בספר היא עונדת אותו לפני שהיא מביאה אותו לאטריו.
תוכלו להזמין תליון כזה כאן.

נשאר עם ספרים על ילדים שנשאבים לעולמות פנטזיה (אחת מהתמות האהובות עליי) עם דורותי מהקוסם מארץ עוץ.

במקרה מצאתי ביד שנייה חולצת גינגהם כפרית שהייתה לי מושלמת עבור דורותי, ושילבתי אותה עם חצאית פשוטה בכחול כהה - לא הצבע האידיאלי, אבל מכיוון שהחולצה הייתה הכוכבת של הלוק, הרגשתי בנוח גם אם שאר התלבושת לא מדוייקת. ניסיתי לשחזר את התסרוקת שלה במדוייק ככל שיכולתי (נראה לי שעשיתי עבודה לא רעה), עם פפיונים חמודים בקצה הצמה ועגילים אדומים שייצגו את נעלי האודם הקסומות.
אם במקרה אין לכם חולצת גינגהם כפרית מושלמת... תמיד אפשר לשלב  שמלה (או גופיה וחצאית בגוון דומה - או אפילו אוברול יהיה ממש חמוד!) בצבע כחול/תכלת עם חולצה לבנה (בסיס טוב לדורותי, אליס ובל). בשילוב עם תסרוקת מתאימה,לחיים ורודות, נעליים אדומות, וסלסלה קטנה עם בובת כלב (או כלב אמיתי, לברי המזל שזוכים לגדל כזה) - והתחפושת שלכם מוכנה.
ולמי שמתעקש על נעלי רובי מנצנצות כראוי, תמצאו הדרכה כאן.

מארץ עוץ אנחנו ממשיכים לארץ לעולם-לא... לפיטר פן, הילד הנצחי והתסמונת שחצי מהדור לוקה בה...

את ההשראה לפיטר הזה קיבלתי מהפיטר של רובין וויליאמס ב"הוק", שהוא הפיטר פן האהוב עליי.
לקחתי טישירט ירוקה גדולה, גזרתי רצועות מהשרוולים ומתחתית החולצה, וקשרתי בקצה. פתחתי את הצווארון וגזרתי בו פתח עם חורים משני הצדדים בהם השחלתי חוט דמוי עור (שהיה קצת מעוך מדי בשביל להראות טוב, אני חוששת). עם טייץ ירוק (תאלצו לסמוך עליי שהוא ירוק), חגורה חומה, ואביזרים של טבע (אני השתמשתי בתכשיטים של עלים, אבל אפשר לצרף לתחפושת גם עלים אמיתיים/מלאכותיים, או כמובן תליון בלוט - הנשיקה של פיטר). את השיער אספתי בצורה מבולגנת כראוי, והוספתי פרח... כי אני בת :) אבל אפשר כמובן גם להוסיף נוצה, או להסתפק בשיער המבולגן המרשים. מגפיים חומים/ירוקים ופגיון פלסטיק/עץ קטן דחוף בחגורה ישלימו את המראה הזה.

ומארץ עוץ להוגוורטס... הבית ספר הדמיוני של כולנו...

את הסיכה, העניבה, והשרביט, כבר היו לי ממסיבת ההארי פוטר שלי, ושיער ג'ינג'י טרי שגרם לי להרגיש כמו ג'יני וויזלי... כל מה שהיה צריך להוסיף זה חולצה לבנה מחוייטת (תתפלאו כמה קשה למצוא כזאת במלתחה שלי), קרדיגן אפור פשוט (כל גוון של אפור, או אפילו כחול כהה או שחור יעבדו), וחצאית אפורה (הבד שלה לא נכון - טריקו רך, אבל היא עובדת גם ככה). כמובן שלא התאפקתי והשתמשתי גם בשרשרת מחולל הזמן של הרמיוני... ולא ממש רואים בתמונה אבל יש לי ינשופים גאים מתנדנדים מהאוזניים. אם הייתי הולכת עם הרמיוני אז הייתי מתלתלת את השיער, או עם לונה - הייתי בוחרת בסיכה ועניבה של רייבנקלו (ועגילי סלק). זו תחפושת פשוטה שעם שינויים קלים יכולה להתאים לכמעט כל תלמיד הוגוורטס - וכמובן, תמיד תוכלו להיות "ניצב מספר 6".

ומכאן, לארץ התיכונה...
וידוי: לא הצלחתי לסיים לקרוא את שר הטבעות. ניסיתי, באמת ניסיתי, כמה פעמים... בעברית, באנגלית, בספר שמע... זה פשוט לא עבד. אני לא מתחברת לספרים האלו. אבל אני כן מאוד אוהבת את "ההוביט", והמחזמר שעשו לשר הטבעות לפני עשור, שהלכתי אליו בעיקר כסוג של בדיחה, היה אחת מחוויות התיאטרון המדהימות בחיי. (אתם יותר ממוזמנים להקשיב לשירים היפהפיים של המחזמר כאן.)

ארוון הענוגה. אין לי חולצה עם שרוולים עצומים כמו שלה, אבל יש לי חולצה אדומה בסגנון רנסנסי רומנטי, עם שרוולים נפתחים. אין לי שמלה שחורה ארוכה, אבל יש לי שמחלה כחולה כהה... שוב, לא נדרש דיוק ברמת הקוספליי בשביל שתחפושת תעבוד. השילוב של הפריטים, האביזרים, האיפור, וכמובן האופן שבו אתם נושאים את עצמכם, הם אלו שעושים בסופו של דבר את התחפושת.
את תכשיט הראש הכנתי בעצמי מחוט ברזל, בהשראת ההדרכה הזאת, ובינתיים גם הזמנתי את התליון המפורסם שלה מהסרט, שהוא תוספת מוצלחת תמיד. הכי חשוב? האוזניים. את אלו הזמנתי כאן, אבל אם אין לכם אפשרות להשיג תמיד תוכלו לפעול לפי ההדרכה הזאת.

ומפה אנחנו עוברים לווסטרוס... כנראה עולם הפנטזיה הבדיוני שהכי פחות הייתי רוצה לחיות בו... אבל אי אפשר להגיד שלא מעניין לקרוא עליו ולצפות בו. כאן ניסיתי לשחזר מראה של שתי דמויות.
הראשונה - הראשונה לשמה, דאינריז פרי־סער מבית טארגאריין, משחררת העבדים, הבלתי נשרפת, מלכת מירין, מלכת האנדאלים והרויאנר והאנשים הראשונים, חאליסי מלכת ערבות העשב העצומות והים הדות'ראקי, מנתצת השלשלאות ואם הדרקונים...

טוב, הלוק הזה הוא יותר ברמת הרעיון מאשר הביצוע, אני מודה. הבעיה הראשונה היא כמובן העובדה שאין לי שיער (או פאה טובה) בצבע פלטינה, ונאלצתי להסתפק בשיער האדמוני שלי. התסרוקת, לעומת זאת, נכונה - שיער פזור, ארוך, גלים רכים, וצמות דקות משני הצדדים, משוכות לאחורי הראש או נחות לצידו.
את התלבושת ניסיתי להרכיב מחצאית תכלת ארוכה (שנה שעברה היא שימשה אותי לתחפושת אריאל) ששימשה אותי כשמלה, פשמינה ששימשה אותי כגלימה, ושרשרת ששימשה אותי כאבזם חגורה...
בקיצור - לא, זה לא מושלם. אבל זו דוגמה טובה למה שאפשר לאלתר מדברים שיש לנו בבית, וזה כיף גדול.

אם אתם אוהבים תחפושות מאולתרות, אני ממש ממליצה לעקוב אחרי טומי לנק באינסטגרם. יש לו כשרון נדיר, הוא נורא מצחיק, והוא היה בבאפי, מה שאוטמטית הופך אותו למגניב בעשרים אחוז מכולנו.

מליסנדרה, הכוהנת האדומה, אפלה ומלאה בסודות כמו הלילה עצמו...
מהתחפושת הזאת הייתי הרבה יותר מרוצה. ראשית כי הפעם צבע השיער שלי היה מושלם לתפקיד... וכי מדובר בתלבושת הרבה יותר קלה לשחזור. שמלה לא מודרנית מדי בצבע בורדו ופשמינה בורדו/אדומה - ואתן שם (ואם במקרה אין לכן כאלו - היי, היא גם ככה עירומה חצי מהסצינות...).
עכשיו כשאנחנו יודעות מה משמעות הקולר שלה הייתי ממליצה לנסות לדייק איתו... אבל גם שרשרת דרמטית אחרת בצבעים מתאימים עושה את העבודה. מכייוון שאין כאן כמעט איפור, תאלצו להסתמך על ההבעה שלכן שתהיה דרמטית כראוי...

ומעולם הפנטזיה האלים של ר.ר.מרטין, לעולם הפנטזיה הילדי והרומנטי של אן שרלי...
את אן שרלי קראתי באיחור גדול, רק בשנה האחרונה... אבל, כמו שאן הייתה אומרת "מצאתי חברת נפש".
הג'ינג'ית המוזרה והחולמנית, עם הדמיון הגדול וההתלהבות האינסופית, הזכירה לי את החלקים שאני הכי מחבבת בעצמי, החלקים שאני הכי דואגת לטפח. 

החלקים ההכרחיים הם כמובן הצמות האייקוניות והכובע. אם במקרה יהיו שזורים בו פרחים אני בטוחה שאן תשמח...
את התלבושת הרכבתי משמלה פשוטה בגזרת "שק" (גזרת A? היא נראית לי בעיקר כמו שק), וחולצה חומה עם פרחים שהזכירה לי מאוד את מה שאן לובשת בסרט. מכיוון שהיה חסר לחולצה קולר, הוספתי שרשרת קולר. מובן שיש לה מגוון תלבושות, אבל את זו יחסית קל לשחזר גם עם בגדים מודרניים.
בתמונה הלכתי יחפה כמו בת כפר חסרת חינוך... אבל הייתי מתאימה לתלבושת מגפונים חומים או שחורים (לא נעליים פתוחות - היא צריכה ללכת בטבע!).

ואחרונה חביבה להפעם, יתומה ספרותית אחרת, ואהובה עליי מאוד.
לג'יין אייר יש "מוניטין" מאוד אפל ואפרורי, ואכן ברמת התוכן היא נאלצת להתמודד עם הרבה דברים לא קלים, אבל היא דמות נהדרת. שנונה, חזקה, חכמה, ומערכת היחסים שלה עם מר רוצ'סטר מזכירה לי השיח העוקצני-פלרטטני של לוק ולורליי. אם נשארתם בטראומה מ"אנקת גבהים" המדכא והאכזרי של אמילי, אז דעו ששווה לתת לשרלוט צ'אנס.

שמלה כהה,בצבע אפור/כחול/שחור, צנוע (עדיף להוסיף חצאית ארוכה ולא להסתפק בשמלה קצרה כמוני), בתוספת קולר תחרה לבן (אותו אחד שגזרתי ממפה והשתמשתי בו בשביל אליס), שיער עם שביל באמצע, אסוף בצניעות ומכסה על האוזניים, איפור מינימלי - וזה הכל בעצם.
לא בטוח שהרבה אנשים יזהו את התחפושת, אבל אלו שכן - תדעו שאתם יכולים לדבר איתם על ספרים.

זה הכל להפעם.
קראתם את כל הספרים האלו? יש עוד דמויות שהייתם רוצים שאני אעשה?
או סתם ספרים שאתם רוצים להמליץ לי עליהם?
שתפו בתגובות.

הנזר של רייבנקלו - DIY הארי פוטר

פעם, לפני חודש וחצי בערך, כתבתי פוסט חדש לבלוג. פוסט ארוך, מושקע וגדול, עם חמישה פרוייקטים שונים של DIY ואמונה שלמה שתוך ימים ספורים אני אוכל לפרסם אותו, עם תמונות יפות ומושקעות ולינקים יעילים.
כמה צעירה ותמימה הייתי.
היום אני לא מרגישה טוב. היום אני כל היום בעבודה. היום אני עייפה. היום אני צריכה לעבוד על המסיבה של דנה. והימים הופכים לשבועות... ואין זמן, אין כוח, אין פוסט חדש. לפני יותר משבוע סוף סוף התיישבתי לצלם את ההכנה של אחד מהפרוייקטים. שכנעתי את עצמי שזו עבודה של כמה דקות. וגם השאר, רק כמה דקות (נכון טכנית, אבל לא קונספטואלית). שכחתי שהייתה סיבה שקראתי להם "פרוייקטים גדולים"...
בכל מקרה, אחרי הרבה ייאוש והרבה "כבר לא אכפת לי", אני סוף סוף מעלה לכאן אחד מחמשת הDIY של הפוסט ההוא... מה יהיה עם השאר? אני לא יודעת. אני מניחה שהם יעלו, מתישהוא. ואולי לא. הבנתי על עצמי משהו בחודש וחצי האלו. בלוג זו התחייבות גדולה, התחייבות שאני לא בהכרח מסוגלת לקחת על עצמי כרגע.
אז החלטתי שאני עוד לא מוותרת על הבלוג הזה, אבל אני גם לא מתחתנת איתו. לעת עתה, אנחנו נסתפק ביחסים קז'ואלים. לפחות עד שאני אשאב אליו, כפי שקורה לי בסופו של דבר...

אז, הנזר של רייבנקלו. הנזר האבוד של רייבנקלו זוכה בספר לגרסה משוחזרת משעשעת (ומפחידה) משהו אצל משפחת לאבגוד, אך למעשה, הוא לא מתואר כמיוחד למראה (הארי לא שם לב לשום ייחוד כשהוא מוצא אותו, ולא מזהה אותו). בסרט, לעומת זאת, יש לו עיצוב מהמם דמוי נשר, שאני החלטתי לנסות לשחזר באמצעי הדלים.

http://www.harrypottershop.com/product/the+lost+diadem+of+ravenclaw+by+noble+collection+hpnbtiara.do

 שוב ניגשתי למדפסת הנאמנה שלי... והדפסתי את התמונה הזאת שמצאתי באינטרנט.

http://cnc-acrylics.deviantart.com/art/Ravenclaw-Diadem-Tattoo-399654334

גם כאן, כמובן, אני ממליצה להדפיס על נייר איכותי ועבה. את ההדפס הדבקתי על קרטון דק (של דגני בוקר),

וגזרתי לפי הדוגמה עם מספריים עם קצה דק של ציפורניים (ממליצה לצבוע את המקומות עם החורים, כדיי לא להתבלבל  בגזירה).

במקום אבני החן הקטנות, ציירתי נקודות קטנות וחיזקתי את הפרטים של הראש עם צבע טוליפ בולט,

ואחרי שהוא התייבש, ריססתי את הכל בצבע כסף (במקור - בשביל ההדגמה, מכיוון שזה הנזר השני שלי, החלטתי "להשתגע" עם הצבעים - עם צבע בסיס זהוב-ברונזה, ואבנים צבעוניות במקום כחולות).

הספריי יוצר כיסוי טוב אבל לא מושלם – אפשר לראות מבעדו את הפרטים, כך שיכולתי להדביק אבנים גדולות במקום,
ולחזק את הכיתובית בתחתית הנזר.

 בעדינות, כדיי להימנע מסימני קיפול, הדבקתי מאחור חוט ברזל ארוך, ועיגלתי את הנזר לצורה מתאימה. סוגרים את שארית חוט הברזל לעיגול מסביב לראש.

ניסיתי להדביק גם על קשת -

היא התאימה פחות "בדיוק" (ראו אותה מבעד לחורים, אבל ריססתי אותה מראש בצבע מתאים כך שזה לא בולט), ונראתה קצת מעוכה יותר בצדדים, אבל על הראש זה לא נראה שונה בהרבה.

עם חוט מתכת

עם קשת

וזהו, יש לכם נזר רייבנקלו קסום משלכם. בלי יותר מדי מאמץ, הוא יוכל להיות הנזר האבוד... ניסינו להוריד מהנזר הכסוף שלנו את האבנים התחתונות, ודנה טוענת שזה נראה הרבה יותר טוב ככה. מה דעתכם?

עוזרת צילום, ריסוס, ותמיכה רגשית: דנה הראל

שרביטים, כובעים וחפצים מעופפים - מסיבה בהוגוורטס חלק ב'

מכירים את זה כשאתם מתכננים משהו יותר מדי זמן ויותר מדי לפרטים, ואז כשמגיע הזמן לבצע, אתם מרגישים קצת אבודים בכל השפע? כשארגנתי את המסיבה המדוברת זה לא קרה לי. עכשיו, כשאני כותבת עליה – זה קורה לי ועוד איך!

בפוסט הקודם כבר עניתי לעצמי על השאלה "מאיפה מתחילים?" (מהדברים הקלים, כמובן), ועכשיו אני צריכה לענות על השאלה הלא-פחות-קשה – "מאיפה ממשיכים?". התשובה, באופן טבעי, היא "מהדברים הקלים קצת פחות", ואת הפרוייקטים המיוחדים וה"גדולים" יותר נשמור לפוסט הבא.

לאורחים שלנו (ולנו) כבר יש סיכות ועניבות בהתאם לבתים שלהם, אבל כולנו יודעים שקוסם הוא רק חצי קוסם עד שיש לו שרביט משלו. לצערי, לא הצלחתי למצוא סניף של "אוליבנרז" וגרגורוביץ היה קצת רחוק מדי, אז נאלצתי להכין שרביטים בעצמי (האמת שזה דווקא היה ממש כיף, אבל אל תגלו לאף אחד), לפי סרטון ההדרכה הזה של "יויו-מקס 12" – למי שלא מכיר את הערוץ שלה ביוטיוב מחכה עולם ומלואו של קינוחים יפהפיים ועבודות יצירה מיוחדות, קשורות וגם ממש לא קשורות להארי פוטר.

אני בחרתי לעשות את השרביטים קצת דקים יותר (בקצה העבה), וויתרתי על החיזוק עם מקל (כשהם דקים יותר יש פחות צורך). את הפרטים הקטנים אפשר לעשות גם עם צבע טוליפ - לוקח לו יותר זמן להתייבש, אבל אפשר לדייק איתו יותר. בקשר לצביעה - ניסיתי עם ובלי שכבת הספריי הראשונית, והיא ממש לא הכרחית. גם על השכבה השחורה המדוללת אפשר לוותר ופשוט לצבוע בצבע המיועד. והכי חשוב - להתפרע עם היצירתיות. אפשר לנסות להתאים שרביט לכל דמות - מה יהיה הצבע? איך יראה הקישוט? עדין או גס? מינימלי או מגונדר? כיף חיים.

השרביט בוחר את הקוסם, אבל אם יכולתם, איזה שרביט הייתם בוחרים?

את הסט המכושף השלמתי עם כובעי מכשפה קטנים. בסרט אמנם רק מקגונגל חובשת אותם, אבל בספר הם חלק מציוד החובה של כל תלמיד בהוגוורטס. הכנתי את הכובעים מבריסטול שחור לפי הדוגמה הזאת (בשיטה דומה לכובעים מהפוסט של אליס),

הדבקתי על קשת לשיער, וקישטתי אותם עם אבנים, נוצות, פרחים ורשתות – בצורה אלגנטית ולא צעקנית שלא תסבך אתכם עם בית ספר.

מקגונגל הייתה מאשרת

וגם אילייצ'וק מאשר

ועכשיו אנחנו נושאים את עינינו... לתקרה. בבניינים רגילים זה בדרך כלל די משעמם, אבל בהוגוורטס תמיד אפשר למצוא משהו מעופף שם – נרות, ינשופים, ואפילו מפתחות מכונפים – ואנחנו כמובן נכין את כולם.

הנרות המעופפים נמצאים כמובן באולם הגדול, מעל השולחנות, כך שאני בחרתי לשים אותם מעל פינת האוכל. בשביל להכין אותם השתמשתי בנרות LED  (שמצאתי בחנות "משו") ובסול לבן שהדבקתי מסביב לנרות בשביל ליצור מראה של נרות מאורכים. החור שנותר בתחתית הנר נותן אפשרות להדליק אותו מבלי לפרק את הכל. טיפה קטנה של דבק חם (ממש ליד ה"להבה" – כך זווית הריחוף הכי מוצלחת) וחוט תפירה דק ולבן או שקוף (מרחוק בקושי רואים אותו) – ומדביקים את קצה החוט לתקרה. סוללה של נר כזה מחזיקה כ-8 שעות, אז יש לכם מספיק זמן להנות מהקסם מבלי לחשוש שהנרות יהפכו לדלעת בחצות (סיפור אחר. לא משנה).

לא הרבה תאורה אבל הרבה אווירה

את המפתחות המכונפים, כמו ב"אבן החכמים", החלטתי לתלות בכניסה למסדרון. את הכנפיים הייתה לי אפשרות להכין בקלות עם "פאנצ'ר" בצורת כנפי פרפר (בספר אמנם מדובר בכנפי ציפור, אך אין לי פאנצ'ר כזה...)
וכל מה שנותר זה להכין מפתחות (לא היו לי עשרות מפתחות בסגנון עתיק במגרה נסתרת. מה חבל). נשמע פשוט, אבל אני מזהירה שזו עבודה שדורשת זמן ודיוק וקצת הורסת את האצבעות... את הדוגמה שלי למפתחות לקחתי מהתמונה הזו (חשבתי לי לתומי שמדובר בדוגמאות פשוטות יחסית).

מדפיסים את התמונה על דף עבה או אפילו בריסטול אם אפשר – ההדפסה הזו תשמש לנו כשבלונה, אז חשוב שהיא תהיה מספיק נוקשה בשביל להיות נוחה ולהחזיק מעמד. מעתיקים את המפתחות לבריסטול שחור (אפשר גם לצבוע לברונזה בשביל מראה עתיק יותר), ומתחילים לגזור... את הפרטים הקטנים עדיף לגזור עם מספריים קטנות (מספריים לציפורניים). אם לכם אין במקרה פאנצ'ר מגניב של כנפי פרפר, אתם יכולים לגזור צורה פשוטה של כנפיים, ואם בא לכם להשקיע (במיוחד, זאת אומרת), אפשר להדפיס תמונות של כנפי פרפר אמיתיות ומרהיבות שישדרגו לכם את המפתחות כל כך שלא יתחשק לכם להוריד אותם אף פעם.

עוד עבודת גזירה, אבל שדרוג יפהפה

מדביקים את הכנפיים למפתחות כשביניהם, לכיוון החלק העליון, מודבק החוט. אני בחרתי להשחיל את כל המפתחות כמו מובייל על שלושה חוטים כדיי להימנע מלהדביק כל אחד מהם לתקרה באופן אינדיבידואלי, ועדיין לא ליצור צפיפות יתר. וידוי: בניגוד לכיף של השרביטים, כאן מדובר בעבודה שהיא די קוץ בתחת... אבל לדעתי זה יוצא מקסים והתוצאה שווה את הקוצים.

והנה הגענו לאלמנט המעופף האהוב עליי – הינשופים. אהבתי אותם כל כך שהם עדיין מעופפים בסלון של ההורים שלי (סליחה אבא, אני יודעת שאתה רוצה שהם... אהם... יעופו משם). את ההשראה לינשופים שלי קיבלתי מהתמונה הזאת שמצאתי בפינטרסט .

http://www.desumama.com/harry-potter-party-part-one/

הם נראים מהממים ומצויירים ביד, אבל למרבה הצער אין שום הוראות הכנה שמצורפות אליהם... אז נאלצתי לאלתר בעצמי. מראש הבנתי שלצייר בעצמי כל ינשוף וינשוף זה לא פרקטי, והחלטתי להדפיס את הפרצופים של הינשופים שלי. בהתחלה חיפשתי תמונות של ינשופים אמיתיים, אבל אז נתקלתי ביצירה המקסימה הזאת

http://sash-kash.deviantart.com/art/Owl-Bookmarks-322158879

בDeviant Art, וידעתי שמצאתי את מה שאני מחפשת. הדפסתי את הקובץ של נוצות הינשוף, וגזרתי אותן, לפי הציור, בערך באמצע ה"חזה"/נוצה. אלו יהיו הפנים של הינשופים שלי. אבל אני צריכה גם גוף. מכירים את האנשים האלו שלא זורקים גלילים של נייר טואלט אחרי שהם נגמרים כי אולי יום אחד יהיה מה לעשות איתם? האנשים ההם הם אני. והגלילים ההם הם הגוף. לקחתי דוגמת צבע מכל נוצה והדפסתי אותה בגדול, מתפרשת על דף שלם.

חותכים את הדף לשניים – חצי אחד מדביקים מסביב לגליל, כשהקצוות העליונים מקופלים והקצוות התחתונים נשארים בחוץ לדמות רגליים. את הפרצוף של הינשוף מדביקים על ה"תפר" כך שיסתיר אותו, כשקצה הראש שלו מבצבץ מעל סוף הגליל – כך נוצר מראה מעוגל יותר במקום הקודקוד השטוח של הגליל. את החצי השני של הדף מקפלים לשניים ומדביקים את שני הצדדים – כך נוצר דף צבעוני משני הצדדים. חותכים את הדף לשניים חלקים לא שווים לאורך – החלק הגדול ישמש כנפיים לינשוף שלנו, והחלק הקטן  - זנב.

עם הצורות של הכנפיים אפשר לשחק – פונות למטה או למעלה, מעוגלות או "קוצניות", הכל לפי האופי של הינשוף שלכם. לינשופים, כידוע, יש תפקיד – הם מביאים מכתבים. אפשר להכין "מעטפות" קטנות או פשוט גליונות "קלף" מגולגלים וקשורים בסרט ולהדביק לקצות הרגליים.

את החוט לתלייה מדביקים באיזור העורף של הינשוף, ותולים מהתקרה (אני תליתי את הינשופים מהמנורה שלנו, גם כי זה התאים, וגם כי כבר קצת ריחמתי על התקרה...).

דוורים מסורים וקישוט נהדר לכל דירה (מה, לא?)

עוד אפשרות מוצלחת שאני לא השתמשתי בה היא "מכתבים מעופפים" בהשראת הפרק שבו מגיעים המכתבים מהוגוורטס.

https://www.pinterest.com/pin/269934571389529737/

את הקיר ליד פינת האוכל בחרתי להקדיש לשיעורים בהוגוורטס. "טיפול ביצוריי פלא" זכה לייצוג בדמות שלושה דרקונים קטנים. 

"שיקויים", באופן טבעי, יוצג על ידי שיקויים – אספתי צנצנות ובקבוקים מיוחדים מכל הבית, ומילאתי אותם בנוזלים שונים – מיץ פטל, תה, מים עם ספירולינה, ואפילו סבון. השתמשתי גם בכדורים הקטנים שמתנפחים במים, שצבעו את המים בירוק מפוקפק שהעברתי לכלי אחר – ועל כל אלו כמובן שמתי תגיות מתאימות.

בשביל "עתידות" הכנתי כדורי בדולח – את הכדורים נאלצתי לקנות (ב"אקוורל"), אבל את התחתיות הכנתי מכוסות חד פעמיות וצבע טוליפ בשביל להוסיף קישוטים.

"לחשים" קיבל נוצות ארוכות ויפות ("וינגארדיום לביוסה!"). אפשר גם להשחיל מילוי עט בקצה הנוצה ולחלק כמתנות לאורחים.

"קווידיץ'", שככל הנראה היה שיעור פעם אחת בשנה א' ואחר כך נסגר עקב ריבוי פציעות, זכה למטאטא קש מפואר (נו, לא ממש נימבוס 2000, אבל זה מה יש), וכדורי קווידיץ' קטנים מפינג-פונג זהוב שהכנתי בעזרת סרטון ההדרכה הזה (גם של יויו-מקס12):

אני הסתפקתי בכדור אחד בלבד בשביל להכין את הסניץ', ואת הקישוטים ציירתי בדבק חם. את הכנפיים הכנתי מנייר טפט כסוף שהדבקתי על ניילון שקוף.
שאר המקצועות נאלצו להסתפק בייצוג של ספרים – ובאופן ספציפי, ספרים גדולים ועבים בעלי מראה עתיק, ולא הספרים המודרניים למראה שהיו גורמים לכולם לצחוק עלייכם עד שתרוצו לבכות בשירותים (המקום הכי פופלארי לבכות בו בהוגוורטס).

לא הכנתי אבל יכול להיות מגניב: צמחי מנדרייק לשיעור טיפול בצמחים.

http://potterfrenchyparty.blogspot.co.il/2013/05/travaux-pratiques-donner-vie-aux.html

עוד פינה הוקדשה להורקרוסים (אם לא קראתם את הספר השביעי, זה הזמן לעצור, ללכת לקרוא אותו, ולחזור אחר כך).

בשביל היומן של רידל פשוט השתמשתי ביומן ישן שהסתובב אצלי בבית (גם אצלכם עוד אפשר למצוא יומנים משנת 98'?). הוא היה כהה ופשוט ולא דרש הרבה שינויים – חוץ מזה שהיה צריך להרוג אותו. קרעתי חור במרכז הכריכה ועד אמצע היומן בערך, ויצרתי "דם" שנוזל מהחור בעזרת דבק חם שצבעתי באדום.ציירתי קישוטים בצקצוות עם טוליפ. בדיעבד, אני חושבת שהיה יותר מגניב להשאיר את הניב של הנחש תקועה בפנים, אבל אז בחרתי להכין אותה לחוד – את הצורה הכנתי מנייר כסף (כמו הקרניים של האייל), ועטפתי אותה בפימו לבן. הקצה שלה התאים בדיוק לחור ביומן.

את נגיני ייצג נחש פלסטיק מיניטורי (יש דברים שלא רוצים בגודל טבעי). טבעת גדולה וכעורה כבר הייתה לי מחבילה של טבעות פורים, וצבעתי את ה"אבן" שלה בלק שחור נסדק. את התליון הכנתי מחרוז זהב גדול שציירתי עליו S  ירוקה בג'ל נצנצים. את הגביע הכנתי מבקבוק פלסטיק שצבעתי עם ספריי כסף והדבקתי אליו אבנים (לא, זה לא לפי התיאור בספר).

את הנזר... טוב, הנזר כבר היה פרוייקט גדול יותר. ולפרוייקטים הגדולים יותר נגיע בפוסט הבא.

בינתיים, אתם מוזמנים לעקוב אחרי בפייסבוק.

ותודה מיוחדת להנרי, עוזר צלם מדופלם

איך ארגנתי מסיבה בהוגוורטס - חלק א'

זו אודרי, החתולה שלי.

אהובה שלי

היא בת חמש. היא אוהבת לקפוץ, לרוץ, להתקוטט עם הנרי, לשחק פטץ', לגנוב אוכל, לקפוץ על הכפתור הממוקם בצורה נוראית על גג המחשב שלי ולגרום לו לעשות ריסטרט, ונישוקים.

אני קוראת לה "אודריקון הדרקון", "עטלף", "שמש שחורה", "חתולת מכשפות" ו"אוי, אודרי, לא, למה?", בעוד אני רואה את הקובץ שכתבתי מאז אתמול בלילה נעלם לי מול העיניים, ומתנדף לאין, לנצח.

לאודרי, שסך הכל רצתה סשן אהבה ופינוקים, כבר סלחתי (זה בלתי אפשרי, מדעית, לכעוס על חתולים חמודים יותר משמונה שניות). לעצמי, שאחרי שנים של מפחי נפש, שברון לב, וזעקות זעם עוד לא למדתי ללחוץ כל כמה זמן על "שמירה" כשאני כותבת – עוד לא סלחתי.

אבל מילא. ההצגה חייבת להמשך, והבלוג זה, כפי שאני מגלה כל פעם מחדש, מתעקש שלא לכתוב את עצמו דרך קסם. וספיקינג אוף קסם...

"שגעון הארי פוטר" התחיל כשהייתי נערה. זה הריח לי כמו טרנד, כך שבאופן טבעי, סלדתי מזה. לקח כמה שנים עד שהסכמתי לתת לספרים הזדמנות, ואפילו אז, התחלתי מהספר הרביעי – להתחיל מהספר הראשון זה יותר מדי מיינסטרים...

עוד לפני שפגשתי את הארי, בפרק השני, כבר היו ברורים לי שני דברים: 1. אני מאוהבת. לחלוטין. ו-2. יש דברים שפופולאריים מסיבה טובה.

שנה שעברה, לכבוד יומולדת גדול במיוחד, החלטתי שמגיעה לי חגיגה גדולה במיוחד. נאלצתי לקבל את זה שהמכתב שלי מהוגוורטס כנראה כבר לא יגיע... אבל אין שום סיבה שאני לא אביא את הוגוורטס אליי. במקום לשקוע בדיכאון שקעתי בהכנות, ובמקום להכין רשימות של "כל הדברים שלא הספקתי" הכנתי רשימות של מוזיקה, אוכל וקישוטים.

בקטגוריית המוזיקה העבודה קלה במיוחד – פסי הקול של שמונה סרטים יספיקו אפילו למסיבה שנמשכת כל היום (אם כי אני הייתי דובקת רק בשניים הראשונים, הקלילים יותר והפחות דרמטיים). 

לא מתאים לכם נעימות דרמטיות ברקע של מסיבה? להארי פוטר יש המון להקות מעריצים, כמו Harry and the Potters או Draco and the Malfoys שיכולים לספק רוק קליל ומשעשע בנושאים כמו קווידיץ' או הנביא היומי.

לStarkid יש שלושה מחזות זמר פארודיים בהשראת הארי פוטר, והם לא רק חמודים מוזיקלית, הם כיפיים להפליא ומצחיקים בטירוף.

אחד מהדברים האהובים על ג'יי קיי רולינג זה לכתוב באריכות, כשהיא מתפרשת על עמוד-עמוד וחצי, על הארוחות העשירות והמופלאות בהוגוורטס. אילו מאכלים קסומים ומשונים מגישים בבית ספר לכישוף? ובכן, בעיקר דברים כמו צלי, דייסה, תפוחי אדמה, וטוסט עם ריבה... לא מאוד אקזוטי.

החלק המעניין מגיע עם הקינוחים – סוכריות רחף כנראה לא תצליחו להשיג אלא אם יש לכם קשרים בדובשנרייה, אבל סוכריות בכל הטעמים של ברטי בוטס דווקא כן – ג'לי בלי הוציאו אותם במהדורה רשמית

(אם כי אני הייתי מסתפקת בג'לי בלי רגילים – אם כבר מוציאים כסף, אני מעדיפה סוכריות בטעם אוכמניות מאשר בטעם נזלת).

ותודה לבני דודים בבוסטון על ההפתעה המיוחדת (לא את כולם העזתי לטעום)

על ג'וקים מצופים הייתי מוותרת, אבל צפרדעי שוקולד אפשר להכין לבד עם התבניות המתאימות – הן לא יקפצו, אבל הן גם לא יברחו לכם...

http://www.amazon.com/MOLDS-AND-THINGS-Chocolate-Candy/dp/B000EBMUNU/?ref=pd_bxgy_gro_img_y

כדיי לא לבזבז שליש חפיסה על כל צפרדע, הצפרדעים שלי מולאו בפצפוצי אורז.

הצפרדעים הירוקות עשויות משוקולד לבן עם טיפה צבע מאכל ירוק.
בצדדים - שרביטים חמוצים-מתוקים, וסוכריות ברטי-בוטס, על מפה בצבעי הבתים. 

אפשרויות מתאימות נוספות יכולות להיות "שרביטים"  (בייגלה מקלות ארוך או ממתקים מאורכים), "סניצ'ים" (פררו רושה עם כנפיים מודבקות) או "עוגיות קדרה" – מכינים עוגיות שוקולד בתבנית קאפקייקס, כשהעוגיות אפויות אבל עדיין רכות מהתנור – מועכים את המרכז עם כוס קטנה ליצירת קערה, וממלאים בשיקויים מהבילים – או סתם בקרם טעים, סוכריות תולעים, או גלידה... המהדרין יוסיפו ידית מלמעלה, עם שוקולד או במבליק.

אני הסתפקתי בגרסה פשוטה, אבל בדיעבד הייתי מצפה אותן בשוקולד, כי המילוי ריכך אותן מדי.

הרבה משקאות מוזכרים בהארי פוטר (מי-גילי או וויסקי אש?). האחד שמוזכר כנראה הכי הרבה הוא מיץ דלעת צונן – אבל אני בטוחה שלאורחים שלכם לא יפריע אם למיץ הדלעת שלהם יהיה טעם של תפוז או מנגו. אפשר (ורצוי) להדפיס תגיות "מכושפות" ולהדביק על הבקבוקים.

http://creachooet.canalblog.com/archives/2013/10/24/28279172.html

 המשקה האחד שללא ספק הכי פופלארי הוא "בירצפת" (או בירת-חמאה, במקור), ואין שום בעיה להשיג מתכון שלו. זה המתכון שאני השתמשתי בו, ולמרות שעד שהגשתי אותו רוב האורחים שלי כבר היו מלאים מדי בשביל לשתות, אלה שטעמו הסכימו שזה טעים ממש כמו בספר.

זכויות ליוצר.

2 כפות חמאה, 2 כפות סוכר חום (גם לבן עובד), ליטר חלב, כפית תמצית וניל, וקמצוץ קינמון 

ממיסים את החמאה והסוכר להכנת קרמל, ומוסיפים את שאר המרכיבים עד רתיחה.

יש מאות (וסביר להניח גם אלפי) עוגות הארי פוטר מרהיבות באינטרנט. אם אתם בקטע של להכין עוגה בגודל שולחן וחצי, בצורה המדוייקת של הוגוורטס, עם הדמויות מסתובבת בשדה הקווידיץ' ואורות דולקים בחלונות – ובכן, אתם לא הראשונים.

https://www.pinterest.com/pin/349099408585597085/

אני בחרתי אופציה קצת פשוטה (ושפויה) יותר והכנתי לעצמי עוגת הדוויג – עוגה בתבנית מלבנית שטוחה שעיגלתי מעט במקומות המתאימים וקישטתי בעזרת קרם לבן, ממרח שוקולד, חטיפי שוקולד קטנים ועוגיות אוריאו בתור עיניים. ציירתי בעזרת "עט שוקולד" עם הממרח, אבל אם אתם לא סומכים על מכשירים בוגדניים כאלו, אני ממליצה להוסיף פרטים רק עם חטיפי השוקולד (גם דגני בוקר יכולים לעבוד).

צורה בסיסית + פרטים

תוצאה סופית. נאם.

אז יש לנו מוזיקה, אוכל ושתייה. עכשיו אנחנו מגיעים לחלק הג'וסי באמת – הקישוטים. כאמור, במסיבה הזאת הרשיתי לעצמי ללכת בגדול, והשקעתי הרבה זמן ומחקר ומאמץ בשביל להכין את הכל, או לפחות את כל מה שאפשר היה להספיק. אנחנו עוד נגיע לכל הפרוייקטים האלו ונתעקב על כל השלבים והפרטים והפרטי-פרטים... אבל בינתיים, אני רוצה להתייחס דווקא לדברים שדורשים מינימום זמן והשקעה – אלו הדברים שתמיד כדאי להתחיל איתם, כדיי ש"ימלאו" לנו את המסיבה גם אם לא נספיק להכין את כל מה שנרצה – ואף פעם לא מספיקים הכל.

ומה הדבר שדורש הכי פחות מאמץ? להדפיס תמונות! ובמסיבת הוגוורטס, יש המון מה להדפיס. בתור התחלה, יש לנו את הציורים שממלאים את הטירה בכל פינה – ציורים של מכשפות, מכשפים, פירות, נזירים, אבירים, ונשים שמנות בשמלת מלמלה ורודה (האמת היא שתמונה כזאת לא הצלחתי למצוא, והסתפקתי בצער בגברת בשמלה שחורה). 

ציור של אנטוני ואן דייק

מכיוון שלא היו לי במקרה בבית שלושים מסגרות תמונות פנויות, השתמשתי בקסם של המחשב בשביל לתת לתמונות שלי מסגרות עתיקות ומכובדות. אני עשיתי את זה בתוכנה בשם Irfan view בצורה מאוד מסורבלת של קופי-פייסט, אבל אם פוטושופ עובד במחשב שלכם אני בטוחה שיש דרך מוצלחת יותר לעשות את זה. את התמונות אנחנו כמובן תולים/מדביקים (אני ממליצה להדפיס על נייר עבה ואיכותי – הוא נראה הרבה יותר טוב ונדבק יפה יותר) על הקירות, והפלא ופלא – ההוגוורטס שלנו מתחילה לקבל צורה. אווירה ממשית של קסם באוויר.

כמובן שאין הוגוורטס בלי הבתים הידועים (והידועים לשמצה) של הוגוורטס. בשביל להכין באנרים גדולים של הבתים כל מה שצריך הוא בריסטול שחור גדול (אפשר ללכת גם על צבעי הבית – אדום, כחול, צהוב וירוק – אבל לדעתי בריסטול צבעוני נוטה להראות זול כשמדובר במשטחים גדולים) והדפסים של סמלי הבתים. 

חותכים את הבריסטול לרוחב לארבע רצועות, חותכים לצורת משולש בקצה, ומדביקים באמצע את הסמל. בשביל סמל הוגוורטס הקרבתי חצי בריסטול, ואת הקצה המשולש הפכתי כלפי מעלה. וכמובן, לא לתלות את הבאנרים קרוב מדי זה לזה, כדיי שלא יריבו. הם נורא תחרותיים.

ועוד לא סיימנו עם סמלי הבתים – מדפיסים אותם בקטן ומדביקים על סיכות בגד קטנות, כדיי שהאורחים שלכם ידעו מי שייך לאיזה בית...

זכויות ליוצר

ובאותה הזדמנות מדפיסים עניבות בתים מפוספסות, ומדביקים אותן לחוט גומי גמיש – מתאים לכל מידה!

https://www.etsy.com/il-en/listing/110333123/4-wizard-stripes-printable-diy-iron-on

מוכנים לענידה

בשביל להגיע להוגוורטס אנחנו צריכים קודם להגיע לתחנה 9 ושלושה רבעים, אז לא לשכוח לשים שלט על הדלת, כדיי שהאורחים שלכם לא יאבדו או ינסו להיכנס דרך קירות.

https://www.etsy.com/listing/92057770/wizard-party-welcome-sign-printable

וזהו להפעם. לנו וגם למדפסת יש עוד הרבה-הרבה עבודה לפנינו. אבל כמו רון, אנחנו נדחה אותה לפעם הבאה ונקווה שהרמיוני תיתן לנו להעתיק ממנה...

נ.ב. מוזמנים לעקוב בעמוד הפייסבוק:
www.facebook.com/einatsmakebelieve