ערב מחזמר - תחפושות שיגרמו לכן לרצות לשיר...

פורים כבר כאן ממש עוד שבועיים, ואנחנו ממשיכות במרתון תחפושות עם אחד מהנושאים האהובים עליי בעולם - מחזות זמר.
את האהבה הגדולה שלי למחזות זמר אני חייבת להורים שלי, שישבו איתי עוד מלפני שאני זוכרת את עצמי, והסבירו כל סצינה וסצינה, ואפילו כל משפט ומשפט, כך שלא משנה אם צפינו בסרט אמריקאי או באופרטה בשוודית - תמיד הרגשתי שאני יודעת את הכל בעל פה.
למחזות זמר יש מוניטין גרוע. המון אנשים לא יתנו להם מראש הזדמנות, בטענה שזה לא הסגנון שלהם (למרות שיש סגנונות שונים של מחזות זמר בדיוק כפי שיש סגנונות שונים של מוזיקה), או שזה לא מציאותי איך אנשים מתחילים לשיר פתאום באמצע שום מקום (לא יודעת מה אתכם, אבל אני שרה בערך כל הזמן, אם לא בקול רם אז לפחות בראש...). האנשים האלו מפסידים עולם ומלואו...
אבל אם אתן אוהבות מחזות זמר, הגעתן למקום הנכון.

אני אתחיל עם גיבורת המחזמר שצפיתי בו הכי הרבה בתור ילדה - אנני.

וידוי: קצת לא סבלתי אותה. היא נראתה לי חייכנית ואופטימית מדי, וממש שנאתי את השיער שלה (אולי דווקא כי הוא הזכיר לי את שלי)... את מי כן אהבתי? את מיס האניגן המרושעת, את לילי סיינט ג'יימס וכמובן את רוסטר, הקראש הראשון שלי. מה, הקראש הראשון שלכן לא ניסה להרוג ילדות קטנות? מוזר.

התלבושת עצמה היא די פשוטה - שמלה אדומה עם קולר וחגורה לבנה, בתוספת גרביונים לבנים ונעלי בובה. אני הוספתי גם תליון לב (מהסיכות של וראייטי) כמו שיש לה בסרט, וכמובן - השיער! מכיוון שכבר הרבה מאוד שנים אין לי תלתלים קצרים, עשיתי שתי צמות, משכתי אותן לצדדים וניפחתי אותן, והידקתי בסיכות מסביב לראש, כמו קשת. התוצאה, כפי שניתן לראות - לא בדיוק תלתלים קצרים, אבל מחקה את המראה לא רע.

האהבה המוזיקלית השנייה שלי הייתה אלייזה דוליטל מ'גבירתי הנאווה'.

אם על רוסטר היה לי קראש, הפעם זו כבר הייתה אהבת אמת. מוכרת הפרחים נטולת הגינונים עם התמימות הילדית שבתה את ליבי לחלוטין. הקול שהתאהבתי בו אולי היה של מרני ניקסון, אבל החיוך - כולו של אודרי הפבורן.

לצערי אין לי מעיל בצבע פטרול, אז הסתפקתי בשרוולון בצבע מתאים. חצאית כהה משובצת, כמעט זהה, חיכתה אצלי בארון כאילו במיוחד להזדמנות כזאת, בשילוב עם סינר גדול (ששימש אותי גם לבל ולאליס), צעיף סגול, וכובע שחור (אותו האחד ששימש אותי עבור מרי פופינס) - וכל מה שחסר זה רק פרחים למכור. יופי לי.

כל כך אני אוהבת את מיס דוליטל זאת, שלא התאפקתי וניסיתי גם מראה נוסף - הנשף הגדול.

אם, במקרה, שוכבת אצלכם שמלת כלה בארון, זאת הזדמנות ממש מוצלחת להשתמש בה. אם, שלא כמוני, אתם לא קונים שמלת כלה סתם ככה כי מצאתם אותה ביד שנייה והיא יפה מדי בשביל להשאיר בחנות - אפשר להשתמש גם בבגדים הרבה (הרבה) יותר פשוטים, וכל עוד משקיעים בתכשיטים ובשיער, עדיין אפשר לשחזר את המראה במידה יפה של הצלחה.
כאן אני לובשת חצאית לבנה פשוטה, וחולצת טריקו(!), שאלמנט התחרה שלה, עם אבנים קטנות, מוסיף את המראה היותר עשיר ואלגנטי. התכשיטים, למרות שהם מנצנצים ומרשימים, הם סט שנקנה בסביבות 15 שקלים בסביבות פורים, והטיארה ב30 (היום לדעתי הן זולות אפילו יותר).
את התסרוקת עשיתי בעזרת ספוג באן שהידקתי עם סיכות ממש מעל הראש, וסירקתי את השיער כלפי מעלה ומעליו, והידקתי את השיער מסביב בעזרת גומייה. את שארית האורך חילקתי לשניים ומשכתי לצד הנגדי, מה שנותן את שני ה"באמפים" הנוספים לצידי הכתר.

עם "גריז" יש לי יחסי אהבה-שנאה. 

את השירים הנהדרים שלו אני אוהבת מאוד. את הסטייל הפיפטיזי אני שמחה לאמץ לעצמי. אבל העלילה... את העלילה הם יכולים לשמור לעצמם.

אם הולכים עם גרסת ה"ילדה רעה" של סנדי, מדובר בתלבושת סופר-פשוטה - מכנסיים שחורים צמודים (עדיף דמוי עור אבל גם סתם טייץ יעשה את העבודה), חולצה שחורה חושפת כתפיים (אפשר לקחת טישירט ופשוט לגזור אותה בהתאם), עגילי חישוק (שלי לא גדולים ומרשימים כמו שלה), אודם אדום שילדות טבות לא מעיזות לשים ותלתלים בלונדיניים פרועים שמוכיחים שפשוט לא אכפת לך מה אומרים...

את "שיקגו" ראיתי בלונדון קצת לפני שהסרט יצא, אחרי שראיתי את הטריילר (והבנתי אותו לגמרי לא נכון) והוא נראה לי מעניין... זכיתי באחת מחוויות התיאטרון המדהימות בחיי (רק חבל שהייתי חייבת לשירותים כל המערכה הראשונה...)

הבמה ריקה ושחורה, אין תפאורה, אין תלבושות (אלא אם אתם קוראים לתחתונים שחורים וגרביונים תלבושת). אבל כשהשחקנים ממלאים את הבמה ומתחילים לשיר ולרקוד... ראזל דאזל.

אני הלכתי על גרסה טיפה יותר צנועה... אבל באמת טיפה. אפילו שמלת המיני שלי היא פשוט גופייה מבד אלסטי מספיק בשביל להמתח... קארה שחור א-לה קת'רין זיטה ג'ונס, גרביוני רשת, ועליונית רשת מנצנצת בשביל קצת בלינג, פזאז וכל הג'אז הזה... וכמובן לא לשכוח - פוסי האנדס!

זה לא סוד שאני אוהבת נסיכות... אבל גם מי שלא נשבה בקסמן של בל ואריאל (מה אתם עושים בבלוג הזה?), לא יכול לעמוד בפני פיונה.

פיונה היא הבחורה המגניבה, זאת שחברה של הבנים ומתחרה איתם בגרעפסים... אבל היא גם יפה, אמיצה, חכמה, רומנטית, ומדי פעם, קצת ירוקה...

הרעיון של הדמות הקשוחה והנרגנית של שרק מככבת במחזמר היא קצת מוזרה בהתחלה, אבל אחרי שמתרגלים מגלים את אחד ממחזות הזמר הכי מקסימים, צבעוניים ומתוקים של השנים האחרונות. הלוואי והיו עושים מחזמר גם מ"שרק 2"...

השמלה של פיונה היא די פשוטה לשחזור, אין בה המון פרטים ואפשר לשחזר אותה עם שמלה ירוקה וחגורה זהובה, או במקרה הזה - עם בגד גוף ירוק (שחשבתי שדוגמת העלים הקטיפתית שלו מוסיפה מראה קצת מלכותי), חצאית ירוקה שבגלל הגזרה הצרה-מדי שלה החלטתי לפתוח באמצע, ולהוסיף חצאית ירוקה אחרת מתחתיו, מה שנותן לה גם נפח וגם מראה יותר... נסיכותי?
את הכל מקנחים בצמה פשוטה וכתר זהוב קטן. למרות שבסרט היא לא עונדת תכשיטים, החלטתי לפנק את פיונה שלי בתכשיטים זהובים שיתאימו לחגורה ולכתר. אחרי הכל, מותר לה - היא נסיכה...

ומכיוון שעדיין אין מספיק ביבי ניווירת' בפוסט הזה...

את המחזמר של 'משפחת אדאמס' אני אוהבת כמעט כסוג של ברירת מחדל. יש בו קטעים נהדרים, אבל גם המון שירים פחות מקליטים, ויש תחושה כלשהיא שהוא לא ממלא את כל הפוטנציאל שלו... (כמו כולנו). אבל אי אפשר להגיד שהליהוק של מורטישה הוא משהו פחות ממושלם. המעבר מלילית' למורטישה הוא כנראה פשוט טבעי ומתבקש... מעניין את מי מהן פרייז'ר היה מעדיף.

מה ההבדל, בעצם, בין מורטישה של הסרט, הסדרה או הקומיקס, למורטישה של המחזמר?
לא הרבה. לשתיהן יש את אותו שיער שחור חלק עם שביל באמצע, עור חיוור, איפור דרמטי, שפתיים כהות, שמלה כהה צמודה ואהבה למורבידי. אבל מורטישה של המחזמר לובשת שמלה עם סגול ותחרה, שני דברים שאני לא יכולה לעמוד בפניהם...
כאן אני לובשת חצאית שחורה ארוכה, גופיה סגולה, ושמלת תחרה עם שרוולים מתרחבים, שכבר הופיעה פה בפוסט על תחפושות מחנויות יד שנייה.

איך אני מתחילה בכלל לכתוב על "וויקד"? אני מרגישה שהמחזמר הזה ממש עבר איתי מסע רגשי, ומאז שהוא יצא, לפני 13 שנה, הוא עורר בי משהו שונה כל פעם, בהתאם לתקופה שעברה עליי. דבר אחד בטוח - תמיד אהבתי אותו. יש בו שילוב של הומור של סרט תיכון אמריקאי עם עומק פוליטי ומשולש אהבה שובר לב... הוא מושלם. הוא פשוט מושלם. אם יש לי דבר אחד לא טוב להגיד עליו, הוא שהליהוק המקורי היה כל כך נהדר, שאני לא חושבת שהם הצליחו להשתוות אליו מאז.

אם תתחפשו לגאלינדה (עם "גא"), יש סיכוי לא רע שיחשבו שאתן הפייה לילי, או ברבי... וזה בסדר, כי זו בדיוק בדיוק גאלינדה שלנו. מצועצעת, מוגזמת, בלתי נסבלת ומקסימה.

אני לא עמדתי בפיתוי והשתמשתי בשמלה שיש לי מתחפושת פייה ורודה, שהייתה בגוון המתאים ועם המון סלסולים, עם חצאית טול ורודה מתחתיה, וטוטו שנותן נפח... אבל גם שמלה ורודה פשוטה (עם חצאית מנפחת מתחתיה), או שילוב של גופיה וחצאית יעבדו יפה מאוד. אני בטוחה למדי שיש לי את החצאית המושלמת בארון שלי אצל ההורים, אבל אי אפשר ממש להגיע אליו...
לא לשכוח את הפרח הורוד בשיער, שרשרת מנצנצת, ושרביט קסמים שמשום מה לא פועל כל כך טוב...

וכמובן, אלפבה.

המכשפה הרעה של המערב היא בעצם לוחמת צדק אאוטסיידרית, שכל כך רגילה לקבל מבטי רתיעה שקשה לה להאמין כשמישהו רוצה להתחבר אליה, או אפילו לאהוב אותה. אז לנו, הקהל, אין ברירה אלא לאהוב אותה...

אם משהו בתמונה נראה לכם קצת מוזר, זה לא רק בגלל שהרקע שונה - זו התחפושת שלי מפורים של לפני עשור...

חצאית שחורה ארוכה, סוודר שחור, תכשיט קולר דרמטי וכובע מכשפה הכרחי (לשמחתי היום כבר יש לי גם אחד חלק, בלי קורי עכביש)... מה שעושה את התחפושת הזאת יותר מכל זה הפרצוף הירוק. באותה תקופה עוד לא היו לי צבעי מים, אז הכנתי את הצבע משילוב של צללית אבקה ירוקה וקרם לחות. יכול להיות שגם היום הייתי משתמשת בשיטה הזאת, מהסיבה הפשוטה שלצבעי מים ירוקים יש נטייה לא לרדת לגמרי מהעור (דברים שמגלים בדרך הקשה). תמיד אפשר לשלב אודם ירוק ולבן בשביל להגיע לגוון הרצוי, ולמרוח כמו מייק אפ (וגם לקבע עם טלק כמו מייקאפ, כדיי להמנע מהסיוט של ילדותינו עם איפור מרוח ורטוב מזיעה...).

זה הכל לפעם. מקווה שנהניתן מהמסע המוזיקלי הזה...
אילו מחזות זמר אתן הכי אוהבות?
איזה שיר אתן פשוט לא מתאפקות מלשיר?

ספרו לי בתגובות...

פורים מהספרים, תחפושות מהארון

ופתאום, כאילו לא עברו חודשים על חודשים, אני לוחצת על הכפתור "new post".

מה שלומכם?
עבר המון זמן, הא?
היום הבלוג הזה חוגג שנתיים. חגיגה קצת עצובה, אחרי שהוא לא היה פעיל מאז סוף אפריל... אבל בכל זאת שנתיים, וזה ראוי לציון, גם אם זה ציון יחד עם דקירה קטנה בלב.

אני כותבת לכם בעיצומה של חופשת מחלה, אחרי שתפסו אותי גם צינון וגם איזה וירוס קיבה והיכו אותי בסמטה... אז אני פותחת את הפוסט הזה עם טיפ למצוננים: אם גם אתם הצלחתם להחריב לעצמכם את העור מרוב קינוחי אף לפני שגררתם את עצמכם לקנות קלינקס אלוורה, ועכשיו כל מרכז הפרצוף שלכם מתקלף קשה ומגעיל - וזלין. ג'ל פטרוליום. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר ומפחיד למי שלא רגיל להשתמש בזה, או להשתמש רק על השפתיים, אבל זה באמת עובד פלאים. על האף, על הלחיים, אפילו על הסנטר - זה פשוט שיקם לי את העור ההרוס תוך יומיים, וזה מדהים, אז אני משתפת.

אבל לא בשביל זה התכנסנו כאן.
פורים מתקרב. עוד קצת פחות מחודש הוא כבר כאן. ועכשיו הזמן לארגן חבילה למשלוח מנות גמד-ענק שלכם (אני קיבלתי חבילה מהממת אתמול בדואר, אבל את שלי, בגלל המחלה, עוד לא שלחתי...), וכמובן - להתארגן על תחפושת.
כמו בפורים הקודם, אני מתכננת ומקווה להציף אתכם ברעיונות, והיום אני רוצה להתחיל עם אחד מהנושאים החביבים עליי - ספרים!

כשהייתי ילדה הייתי תולעת ספרים אמיתית. הספרים האהובים עליי היו אליס, שכבר הוקדשו לו כמה וכמה פוסטים (תחפושות, כובעים, מסיבה), והסיפור שאינו נגמר, שפשוט פתח לי עולם חדש ומופלא שבו לספרים יש עומק, שכבות, ומשמעויות על משמעויות, ולמי שעד אז קראה בעיקר "ג'ינגי", "דנידין", ו"קופיקו" - זו הייתה תגלית משנת חיים.

אז נתחיל עם אחת מהדמויות המרתקות של הסיפור שאינו נגמר - הקיסרית הילדותית.
בספר היא מתוארת עם שיער לבן בוהק ועיניים בצבע זהב. מכיוון שאין לי לא את זה ולא את זה (ואני גם לא נראית באמת כמו ילדה בת עשר, גם אם אני מרגישה ככה לפעמים), אני התמקדתי בגרסת הסרט (ויסלחו לי הטהרנים, זו הגישה שהתמקדתי בה גם בשאר התחפושות).

הביגוד שלה הוא בבסיסו פשוט מאוד - לבן, טהור, עדין. אם יש לכן כותונת לבנה גם זה יעבוד. אני בחרתי לשלב חצאית לבנה, גופיה לבנה סגורה (כיאה לילדה - זה לא לוק בשביל מחשופים), ועליונית תחרה. שחזרתי את קישוט הראש שלה עם שתי שרשראות פנינים זולות (מהסוג שמשיגים בחנויות שקל). במקרה לאחת מהן היה תליון שהתאים בצורה מושלמת, אבל אם משתמשים בשרשרת בלי תליון, אפשר להוסיף סיכה קטנה במרכז (סיכת שיער או בגד יעבדו היטב). את הכל כמובן מחזיקים בעזרת סיכות סבתא כדיי שיחזיק במקום... ומי שכמוני, תמיד חלם על תליון אורין משלו, יכול להוסיף אותו - בספר היא עונדת אותו לפני שהיא מביאה אותו לאטריו.
תוכלו להזמין תליון כזה כאן.

נשאר עם ספרים על ילדים שנשאבים לעולמות פנטזיה (אחת מהתמות האהובות עליי) עם דורותי מהקוסם מארץ עוץ.

במקרה מצאתי ביד שנייה חולצת גינגהם כפרית שהייתה לי מושלמת עבור דורותי, ושילבתי אותה עם חצאית פשוטה בכחול כהה - לא הצבע האידיאלי, אבל מכיוון שהחולצה הייתה הכוכבת של הלוק, הרגשתי בנוח גם אם שאר התלבושת לא מדוייקת. ניסיתי לשחזר את התסרוקת שלה במדוייק ככל שיכולתי (נראה לי שעשיתי עבודה לא רעה), עם פפיונים חמודים בקצה הצמה ועגילים אדומים שייצגו את נעלי האודם הקסומות.
אם במקרה אין לכם חולצת גינגהם כפרית מושלמת... תמיד אפשר לשלב  שמלה (או גופיה וחצאית בגוון דומה - או אפילו אוברול יהיה ממש חמוד!) בצבע כחול/תכלת עם חולצה לבנה (בסיס טוב לדורותי, אליס ובל). בשילוב עם תסרוקת מתאימה,לחיים ורודות, נעליים אדומות, וסלסלה קטנה עם בובת כלב (או כלב אמיתי, לברי המזל שזוכים לגדל כזה) - והתחפושת שלכם מוכנה.
ולמי שמתעקש על נעלי רובי מנצנצות כראוי, תמצאו הדרכה כאן.

מארץ עוץ אנחנו ממשיכים לארץ לעולם-לא... לפיטר פן, הילד הנצחי והתסמונת שחצי מהדור לוקה בה...

את ההשראה לפיטר הזה קיבלתי מהפיטר של רובין וויליאמס ב"הוק", שהוא הפיטר פן האהוב עליי.
לקחתי טישירט ירוקה גדולה, גזרתי רצועות מהשרוולים ומתחתית החולצה, וקשרתי בקצה. פתחתי את הצווארון וגזרתי בו פתח עם חורים משני הצדדים בהם השחלתי חוט דמוי עור (שהיה קצת מעוך מדי בשביל להראות טוב, אני חוששת). עם טייץ ירוק (תאלצו לסמוך עליי שהוא ירוק), חגורה חומה, ואביזרים של טבע (אני השתמשתי בתכשיטים של עלים, אבל אפשר לצרף לתחפושת גם עלים אמיתיים/מלאכותיים, או כמובן תליון בלוט - הנשיקה של פיטר). את השיער אספתי בצורה מבולגנת כראוי, והוספתי פרח... כי אני בת :) אבל אפשר כמובן גם להוסיף נוצה, או להסתפק בשיער המבולגן המרשים. מגפיים חומים/ירוקים ופגיון פלסטיק/עץ קטן דחוף בחגורה ישלימו את המראה הזה.

ומארץ עוץ להוגוורטס... הבית ספר הדמיוני של כולנו...

את הסיכה, העניבה, והשרביט, כבר היו לי ממסיבת ההארי פוטר שלי, ושיער ג'ינג'י טרי שגרם לי להרגיש כמו ג'יני וויזלי... כל מה שהיה צריך להוסיף זה חולצה לבנה מחוייטת (תתפלאו כמה קשה למצוא כזאת במלתחה שלי), קרדיגן אפור פשוט (כל גוון של אפור, או אפילו כחול כהה או שחור יעבדו), וחצאית אפורה (הבד שלה לא נכון - טריקו רך, אבל היא עובדת גם ככה). כמובן שלא התאפקתי והשתמשתי גם בשרשרת מחולל הזמן של הרמיוני... ולא ממש רואים בתמונה אבל יש לי ינשופים גאים מתנדנדים מהאוזניים. אם הייתי הולכת עם הרמיוני אז הייתי מתלתלת את השיער, או עם לונה - הייתי בוחרת בסיכה ועניבה של רייבנקלו (ועגילי סלק). זו תחפושת פשוטה שעם שינויים קלים יכולה להתאים לכמעט כל תלמיד הוגוורטס - וכמובן, תמיד תוכלו להיות "ניצב מספר 6".

ומכאן, לארץ התיכונה...
וידוי: לא הצלחתי לסיים לקרוא את שר הטבעות. ניסיתי, באמת ניסיתי, כמה פעמים... בעברית, באנגלית, בספר שמע... זה פשוט לא עבד. אני לא מתחברת לספרים האלו. אבל אני כן מאוד אוהבת את "ההוביט", והמחזמר שעשו לשר הטבעות לפני עשור, שהלכתי אליו בעיקר כסוג של בדיחה, היה אחת מחוויות התיאטרון המדהימות בחיי. (אתם יותר ממוזמנים להקשיב לשירים היפהפיים של המחזמר כאן.)

ארוון הענוגה. אין לי חולצה עם שרוולים עצומים כמו שלה, אבל יש לי חולצה אדומה בסגנון רנסנסי רומנטי, עם שרוולים נפתחים. אין לי שמלה שחורה ארוכה, אבל יש לי שמחלה כחולה כהה... שוב, לא נדרש דיוק ברמת הקוספליי בשביל שתחפושת תעבוד. השילוב של הפריטים, האביזרים, האיפור, וכמובן האופן שבו אתם נושאים את עצמכם, הם אלו שעושים בסופו של דבר את התחפושת.
את תכשיט הראש הכנתי בעצמי מחוט ברזל, בהשראת ההדרכה הזאת, ובינתיים גם הזמנתי את התליון המפורסם שלה מהסרט, שהוא תוספת מוצלחת תמיד. הכי חשוב? האוזניים. את אלו הזמנתי כאן, אבל אם אין לכם אפשרות להשיג תמיד תוכלו לפעול לפי ההדרכה הזאת.

ומפה אנחנו עוברים לווסטרוס... כנראה עולם הפנטזיה הבדיוני שהכי פחות הייתי רוצה לחיות בו... אבל אי אפשר להגיד שלא מעניין לקרוא עליו ולצפות בו. כאן ניסיתי לשחזר מראה של שתי דמויות.
הראשונה - הראשונה לשמה, דאינריז פרי־סער מבית טארגאריין, משחררת העבדים, הבלתי נשרפת, מלכת מירין, מלכת האנדאלים והרויאנר והאנשים הראשונים, חאליסי מלכת ערבות העשב העצומות והים הדות'ראקי, מנתצת השלשלאות ואם הדרקונים...

טוב, הלוק הזה הוא יותר ברמת הרעיון מאשר הביצוע, אני מודה. הבעיה הראשונה היא כמובן העובדה שאין לי שיער (או פאה טובה) בצבע פלטינה, ונאלצתי להסתפק בשיער האדמוני שלי. התסרוקת, לעומת זאת, נכונה - שיער פזור, ארוך, גלים רכים, וצמות דקות משני הצדדים, משוכות לאחורי הראש או נחות לצידו.
את התלבושת ניסיתי להרכיב מחצאית תכלת ארוכה (שנה שעברה היא שימשה אותי לתחפושת אריאל) ששימשה אותי כשמלה, פשמינה ששימשה אותי כגלימה, ושרשרת ששימשה אותי כאבזם חגורה...
בקיצור - לא, זה לא מושלם. אבל זו דוגמה טובה למה שאפשר לאלתר מדברים שיש לנו בבית, וזה כיף גדול.

אם אתם אוהבים תחפושות מאולתרות, אני ממש ממליצה לעקוב אחרי טומי לנק באינסטגרם. יש לו כשרון נדיר, הוא נורא מצחיק, והוא היה בבאפי, מה שאוטמטית הופך אותו למגניב בעשרים אחוז מכולנו.

מליסנדרה, הכוהנת האדומה, אפלה ומלאה בסודות כמו הלילה עצמו...
מהתחפושת הזאת הייתי הרבה יותר מרוצה. ראשית כי הפעם צבע השיער שלי היה מושלם לתפקיד... וכי מדובר בתלבושת הרבה יותר קלה לשחזור. שמלה לא מודרנית מדי בצבע בורדו ופשמינה בורדו/אדומה - ואתן שם (ואם במקרה אין לכן כאלו - היי, היא גם ככה עירומה חצי מהסצינות...).
עכשיו כשאנחנו יודעות מה משמעות הקולר שלה הייתי ממליצה לנסות לדייק איתו... אבל גם שרשרת דרמטית אחרת בצבעים מתאימים עושה את העבודה. מכייוון שאין כאן כמעט איפור, תאלצו להסתמך על ההבעה שלכן שתהיה דרמטית כראוי...

ומעולם הפנטזיה האלים של ר.ר.מרטין, לעולם הפנטזיה הילדי והרומנטי של אן שרלי...
את אן שרלי קראתי באיחור גדול, רק בשנה האחרונה... אבל, כמו שאן הייתה אומרת "מצאתי חברת נפש".
הג'ינג'ית המוזרה והחולמנית, עם הדמיון הגדול וההתלהבות האינסופית, הזכירה לי את החלקים שאני הכי מחבבת בעצמי, החלקים שאני הכי דואגת לטפח. 

החלקים ההכרחיים הם כמובן הצמות האייקוניות והכובע. אם במקרה יהיו שזורים בו פרחים אני בטוחה שאן תשמח...
את התלבושת הרכבתי משמלה פשוטה בגזרת "שק" (גזרת A? היא נראית לי בעיקר כמו שק), וחולצה חומה עם פרחים שהזכירה לי מאוד את מה שאן לובשת בסרט. מכיוון שהיה חסר לחולצה קולר, הוספתי שרשרת קולר. מובן שיש לה מגוון תלבושות, אבל את זו יחסית קל לשחזר גם עם בגדים מודרניים.
בתמונה הלכתי יחפה כמו בת כפר חסרת חינוך... אבל הייתי מתאימה לתלבושת מגפונים חומים או שחורים (לא נעליים פתוחות - היא צריכה ללכת בטבע!).

ואחרונה חביבה להפעם, יתומה ספרותית אחרת, ואהובה עליי מאוד.
לג'יין אייר יש "מוניטין" מאוד אפל ואפרורי, ואכן ברמת התוכן היא נאלצת להתמודד עם הרבה דברים לא קלים, אבל היא דמות נהדרת. שנונה, חזקה, חכמה, ומערכת היחסים שלה עם מר רוצ'סטר מזכירה לי השיח העוקצני-פלרטטני של לוק ולורליי. אם נשארתם בטראומה מ"אנקת גבהים" המדכא והאכזרי של אמילי, אז דעו ששווה לתת לשרלוט צ'אנס.

שמלה כהה,בצבע אפור/כחול/שחור, צנוע (עדיף להוסיף חצאית ארוכה ולא להסתפק בשמלה קצרה כמוני), בתוספת קולר תחרה לבן (אותו אחד שגזרתי ממפה והשתמשתי בו בשביל אליס), שיער עם שביל באמצע, אסוף בצניעות ומכסה על האוזניים, איפור מינימלי - וזה הכל בעצם.
לא בטוח שהרבה אנשים יזהו את התחפושת, אבל אלו שכן - תדעו שאתם יכולים לדבר איתם על ספרים.

זה הכל להפעם.
קראתם את כל הספרים האלו? יש עוד דמויות שהייתם רוצים שאני אעשה?
או סתם ספרים שאתם רוצים להמליץ לי עליהם?
שתפו בתגובות.