החודש האחרון היה מטורף. חודש של המון-המון עומס ושינויים בעבודה, יום
הולדת, מסיבה, וכל הלחצים, מתחים והכנות שקשורים אליהם... מין חודש כזה שאין בו
רגע מנוחה או אוויר לנשימה, ומרגישים כאילו תמיד עושים משהו, תמיד בדרך לאנשהוא,
תמיד צריך להתכונן לדבר הבא...
יש אנשים שפורחים בתנאים כאלו. אני, לעומת זאת, מקבלת פריחה...
אבל הנה הגיע היום האחרון של החודש (שכמו בדווקא, החליט לדחוף עוד יום נוסף, כאילו
בכוונה כדיי להקשות) – ושרדתי. שרדתי את העומס. שרדתי את היומולדת. שרדתי שיטפון
של מחשבות שאין לי פנאי מעשי או רגשי
למיין... שרדתי, ולא רק שרדתי – אלא בכל הזדמנות שהייתה לי, לקחתי לי רגע, לעצור,
להסתכל סביב, להנות מהיופי, ולצלם תמונה.
והנה, לכבוד סוף פברואר, החלטתי שאני לא נכנעת ללחץ. אני מנצלת את היום החופשי
הזה, יום של פעם בארבע שנים, בשביל לצאת למסעדה עם אמא ודנה. אני אבטל את ההרשמה
שלי ללימודים שלא מתאימים לי. אני אמצא את הדרך שלי לאזן בין הצריך והכדאי, בין
ההם והאני, בין החייבים להספיק לחייבים לנוח, ואולי אגלה שאם מתפשרים עם המציאות –
גם היא מסכימה לפעמים להתפשר חזרה.
החודש יצאו לי קצת יותר תמונות - כי יומולדת.
 |
| הצמח זה מזכיר לי פתית שלג |
 |
| התקרה בעבודה שלי. אני חשבתי שזו תמונה גאומטרית מגניבה, אבל באינסטגרם היא לא זכתה לפופולאריות... |
 |
| אני אוהבת איך שצמחים נותנים לנו מין הצצה לעולם אחד. אחד חורפי, אחד שמשי ואקזוטי, האחד מתקתק - הכל באדניות ליד המרפאה... |
 |
| בפייסבוק התלהבו מחתול שבגלל כתם עגול על הסנטר נראה תמיד מופתע. גם אצלנו ברחוב יש חתול כזה... אבל הוא נראה יותר מהורהר ממופתע. |
 |
| הפרחים האלו כל כך מתוקים שרציתי לשים את כל האדנית כזר על הראש שלי... |
 |
| "את רוצה לצלם אותי? רגע, אני רק אבקש רשות מאבא..." |
 |
| כשאת רוצה להשתמש בצמחים כחומרי יצירה (כמה אני מחפשת כאלו בחג מולד!) |
 |
| בשמיני לפברואר, רגע לפני יום ההולדת שלי, אנחנו חוגגים את "יום הנרי" - היום שבו הקטן המופלא הזה נכנס לחיים שלי, וחלקיק שנייה אחר כך גם ללב. מתנת היומולדת הכי טובה שקיבלתי מהעולם. |
 |
| פרחים ליומולדת. הם עדיין יושבים באותו מקום. כבר קצת יבשים ונבולים, אבל עדיין יפים... |
 |
| סלפי-יומולדת. במקום זר שלם הסתפקתי בסיכה פרחונית עם ציפור, שאני נורא אוהבת אבל מעזה ללכת איתה רק לעיתים רחוקות. |
 |
| מתנות! 1: את הערימה הנהדרת הזאת קיבלתי מדנה. הרבה אליס, הרבה פנטזיה, אבל הכי כיף התליון בדמותה של אודרי |
 |
| עוגת יוגורט וניל תפוז עם תותים וסוכר- מתישהו אני אחלוק אתכם את המתכון |
 |
| הפרחים האלו עדינים כמו נייר משי. הם מזכירים לי את תחילת הסיפור של שלגיה, עם טיפת הדם על השלג. |
 |
| ספויילר יומולדת: בכוונה לא פרסמתי תמונות מהמסיבה כי אני שומרת אותן לפוסט נפרד בבלוג. אבל לא התאפקתי מלתת לכם הצצה קטנה. יכולים לנחש מה היה הנושא של המסיבה? |
 |
| מתנות! 2: אני כבר מחכה לארגן מסיבה שבה אוכל להשתמש בערכה המתוקה הזאת - אבירים, דרקונים וטירות! היפהפיה הנרדמת? |
 |
| מתנות! 3: לא כולם יודעים שעבדתי כמה שנים כ"פיה מקצועית" באירועים וימי הולדת. תמיד אהבתי לחשוב על עצמי במונחים האלו, ונהניתי להכניס לתכנים שהעברתי סיפורים ותיאוריות שהמצאתי לעצמי - אבל עכשיו אני אהיה מומחית אמיתית! |
 |
| מתנות! 4: ההורים כנראה ממש דאגו שיהיה לי קר בתנוכי האוזניים... הארנבים הם כנראה האהובים עליי |
 |
| וסוג אחר של מתנה - אודרי (בעיגול-כרבול מושלם) והנרי חולקים איתי מיטה ביום האהבה. |
 |
| חגגתי עם ההורים ביציאה משפחתית לסינמה סיטי להופעה של 'בילי שוורץ', שם מצאתי את הזוג המוזר הזה... |
 |
| שחור ולבן, צעיר ומבוגר, בן ובת - ושניהם מקסימים להפליא. |
 |
| מקנחת יום כיף עם הדודה הכי מגניבה שיש |
 |
| לפעמים אני מסתכלת גם למעלה. |
 |
| הם מאוד באופנה עכשיו, אתם יודעים |
 |
| הימיני נראה כמו פרפר |
 |
| 11 בלילה, אני חוזרת מיום עבודה מתיש מעבר למילים, ומחליטה למדוד לרגע את שרשרת המצח החדשה שלי. עשר דקות אחר כך - אני כבר בתחפושת מלאה, עם אביזרים ואיפור... |
 |
| את התמונה הזאת פרסמתי בתירוץ של 'זה היום הבינלאומי לאהבת חיות מחמד', אבל האמת היא שאני לא צריכה תירוצים. זה הנרי, ומכיוון שהוא מתחבא כל פעם שבאים אורחים, זו ההזדמנות היחידה שלי להשוויץ בו. אני כל כך אוהבת את התינוק הזה. |
 |
| כמו פרפר משולש |
 |
| לפעמים התמונה פשוט מחכה לך ליד העבודה... |
 |
| אודרי היפה מדגמנת מצעים (אני מכורה לשמיכות פלאפיות, והחתולים מסכימים) |
 |
| חמוד כמו אף של חתול (כמעט) |
 |
| חברה שאלה אותי למה אני מפרסמת תמונות רק של הנרי ואודרי. למה טופי מקופחת כל כך? האמת העצובה היא שטופי לא ממש נותנת לי לצלם אותה... או בכלל לראות אותה במהלך היום. ברגעים הנדירים שהיא מרשה לי להראות לה אהבה, אני מעדיפה להיות איתה מאשר עם המצלמה. אז בינתיים אתם תאלצו להסתפק בתמונות של היצורון המאיר הזה... |
 |
| אחרונה חביבה, אורחת מיוחדת ליום מיוחד: נלה, האורחת הכי קטנה במסיבה שלי (וגם זו שלבושה הכי יפה). |
אז זה היה פברואר שלי. איך היה שלכם?
נ.ב. אני צופה עכשיו בחידוש/איחוד/חזרה של צער גידול בנות ונהנית מכל
רגע מתקתק. האם יש לזה ערך מעבר לנוסטלגיה? אני לא בטוחה. אבל לא חייבים מעבר לזה.
כיף לחזור הביתה לחברים נושנים, ולגלות עד כמה בעצם נשארנו אותו דבר.
