פורים זה החג האהוב עליי בשנה. זה הזמן שבו החנויות ברחוב הראשי משמיעות מוזיקת חג ששומעים בכל הרחוב, ילדים צועדים, רוקדים ומדלגים בתהלוכות (הפעם היחידה שאני לא מתעצבנת על זה שחוסמים חצי עיר), חברים וזרים מחליפים משלוחי מנות מפוארים ומושקעים (וגם פחות. לפעמים. אגב, שמעתם על הפרוייקט של 'גמד ענק בין חברים מכרים וזרים גמורים'? תבדקו את זה בפייסבוק. השתתפתי בזה בשנה שעברה וזה היה אחד מהפרוייקטים המרגשים ומחממי הלב שהשתתפתי בהם.), האוויר מתמלא בצבע, והכי מיוחד – בפורים אנשים מסתכלים זה על זה. ממש מסתכלים, מחייכים, אומרים שלום. התנהגות מזעזעת לחלוטין בחיי היום-יום, כמובן... אבל בפורים מותר, כי בפורים אנחנו מחופשים...
תחפושות. בשבילי תחפושות זו חגיגה שלא נגמרת (אני לא מסכימה לתת לה להגמר), אבל בשביל הרבה אנשים תחפושות הן נקודת התורפה הכואבת של החג הזה. לאיזו דמות להתחפש בכלל? קנוי או עשוי ביד? המחירים של התחפושות! ומצד שני - המחירים של הבדים! ומה עם מי שלא יודע לתפור? ומה עם שבע הילדות בא'3 שכולן מתחפשות לאלסה? אותה האלסה של אותו מותג מאותה חנות? וזה עוד לפני שניגשנו לעולם הבעייתי של תחפושות למבוגרים, שמבוססות בעיקר על משחקי מילים מטופשים (שום-דוור! אני שום-דוור! הבנתם?), או כמובן על התעשייה הענפה של בגדי זנות למלפפונים סקסיים.
יש גם אופציה אחרת. שפויה יותר. זולה יותר. והכי שווה - אפשר להשתמש בה יותר מכמה שעות בשנה. תחפושות-ארון. זה לא אומר להתחפש לארון (זה יכול להיות מגניב, אבל לא נשמע נוח).
זה אומר - להשתמש בבגדים שלך (או של חברים, או של ההורים - לא הכל יש לנו וזה בסדר) בשביל להרכיב תחפושת. אם כל מה שיש לכם בארון זה ג'ינס וטי שירט שחורות - טוב, אני מניחה שזה לא ממש בשבילכם. אבל אם הארון שלכם מספיק מגוון, תוכלו למצוא בתוכו עולם ומלואו (כמו נרניה. נגיד).
לפני שלוש שנים הגיע לעולם מושג חדש - דיסני-באונדינג. זה התחיל בבלוג טאמבלר קטן של שתי חברות שמאוד התרגשו מהטיול הקרב שלהן לדיסניוורלד, ובינתיים, בשביל להעביר את הזמן, אחת מהן התחילה להרכיב מערכות לבוש בהשראת דמויות דיסני האהובות עליה. שלוש שנים קדימה, כבר מדובר בתופעה - לה כבר יש ליין עיצובים, וקבוצות ברחבי כל האינטרנט מפרסמות את הדיסני-באונדינג היומי שלהן (אני למשל, אתמול הייתי סינדרלה).
ההבדל בין דיסני-באונדינג לתחפושת-ארון, הוא שבראשון את מרכיבה תלבושת בהשראת דמות במטרה שיראה יום-יומי, ובתחפושת, ובכן, זה אמור להראות כמו תחפושת. עם זאת, האתר של דיסני-באונד http://disneybound.tumblr.com/ הוא מקום מצוין להתחיל ממנו, לקבלת רעיונות, השראה, או סתם בשביל לשרוף כמה שעות (ימים. ושבועות).
השנה הספר 'אליס בארץ הפלאות' חוגג 150 שנים של קסם. לכבוד החגיגות, חשבתי שנוכל להתחיל עם דמויות ממנו.
נתחיל כמובן, עם אליס עצמה. בסרט של דיסני, שהוא הדימוי שהשתרש אצל רובינו, הלבוש שלה מאוד פשוט, ועל כן - קל לשחזור. שמלה בצבע תכלת, עם חצאית נפוחה, סינר לבן גדול וקשת עם פפיון שחור על הראש. זה הבסיס שיש לעבוד איתו, ובגלל שאנחנו מרכיבים את התחפושת בעצמנו, אנחנו יכולים לשחק ולהתגמש. אין לנו שמלה בצבע תכלת. אבל יש חולצה וחצאית. היא לא ממש נפוחה בעצמה, אבל אפשר להכניס מתחתיה חצאית אחרת, שתנפח אותה. יש קרדיגן. אין לנו נעלי בובה שחורות, אבל יש לנו אדומות, או נעלי סירה שחורות (ואם אין לכן - תשיגו! זה בסיס בכל מלתחה). אפשר להוסיף גרביים מפוספסות (כמו באיורים המהממים של ג'ון טניאל), בובת ארנב לבנה, או אפילו להכין אביזרים מחפיסת קלפים. ככל שתוסיפו יותר אלמנטים שקשורים לדמות או לעולם שלה, כך התחפושת תהיה יותר קלה לזיהוי, יותר מיוחדת, ויותר לגמרי-שלכם.
מובן מאליו, לא כל דבר תוכלו למצוא בארון. יש דברים שתצטרכו אולי להכין - כמו סינר לבן, או קשת עם פפיון, ויש דברים שתצטרכו לגרור את עצמכם עבורם עד לחנות השקל הקרובה - כתרים, שרביטים, מסיכות, ועם קצת מזל גם תכשיטים חמודים שיכולים להוסיף לתחפושות שלכם.
אז עכשיו שיש לנו כבר אליס, בואו ננסה להרכיב תחפושות לעוד כמה דמויות:
מלכת הלבבות - הצבעים העיקריים בתלבושת שלה הם אדום ושחור, עם נגיעות של צהוב ולבן. חצאית ארוכה ולפחות-קצת מנופחת היא חובה, אבל אפשר להתגמש עם הצבע - אדום או שחור יהיו עדיפים, אבל גם לבן יעבוד. אם יש לכם כבר תלבושת לבבית בארון זה מעולה, אבל אם אין - קל מאוד לגזור לבבות מלבד אדום ולהוסיף איפה שצריך. אפשר אפילו להדביק אותם על סיכות כך שלא יהרסו את הבגד. כתר ושרביט והבעה רצחנית - ואתן מסודרות!
עוד פתרון קל יחסית ומוצלח, שאני אישית השתמשתי בו, הוא להכין מין 'סינר' לבן, צר וארוך, ולתפור/להדביק עליו את הלבבות לאורך, וללבוש מעל החצאית. זה יוצר מראה 'מלכותי' ומיוחד ודואג שהתלבושת לא תראה כמו 'בגד רגיל'.
תוספת של כתר, ורדים אדומים, או סתם תכשיטי לבבות חמודים ישלימו את המראה.
תוספת של כתר, ורדים אדומים, או סתם תכשיטי לבבות חמודים ישלימו את המראה.
החתול צ'שיר - בגד פסים בורוד/פוקסיה או ורוד סגול (אפשר גם אפור ותכלת, לפי הסרט של ברטון) זה למעשה כל מה שצריך. אם יש מכנסיים מתאימים זה נחמד, אבל לא חובה. אוזני חתול וזנב בורוד כהה, חיוך סרקסטי מאוזן לאוזן - ואתם שם.
הכובען המטורף - ז'קט או קרדיגן כתום (או ירקרק. זה תלוי בתמונה), חולצה בגוון כחול (או ירקרק), מכנסיים אפורות/ירקרקות, וכמובן - פפיון גדול (כחול או ירוק. ירקרק. אפשר להשתמש בצעיף) ו- כובע. אין מנוס. אני הכנתי גרסה מיניאטורית מבריסטול, אבל אם אתם רוצים להיות נאמנים יותר, תאלצו לקנות כובע באחת מחנויות התחפושות. לפני שנתיים קניתי כאלו בסביבות שבעה שקלים, מאיכות טובה. אפשר לצבוע את הכובע לירוק או אפילו להשאיר שחור. רק לזכור לשים את הפתק עם ה 6/10!
כוס תה ביד ועיניים לא ממוקדות - וזה כבר הלא-יומולדת שלכם!
הארנב הלבן - ז'קט/קרדיגן אדום, חולצה צהובה, פפיון אדום, מכנסיים - שחורים או אפורים, והכי חשוב - אוזני ארנב לבנות וכמובן - שעון כיס!
בפעם הבאה נמשיך עם חגיגות אליס עם פרוייקט DIY ומסיבת נושא לימי הולדת וימי-אי-הולדת!
בונוס: איפור צ'שיר קאט
מכיוון שמבחינת תלבושת כמעט כל תחפושת לבעל חיים היא מוגבלת (אלא אם אתם במקרה מככבים ב'מלך האריות' בברודוויי), חלק חשוב מהתחפושת הוא איפור. אבל גם איפור לתחפושת לא חייב להיות מפחיד ומסובך.
באיפור הזה התחלתי כרגיל - מייק-אפ וקונסילר. אחרי הקיבוע, קונטור/סומק - רק שבמקום להשתמש בגוונים הרגילים שלי, השתמשתי בורוד בגוון הרבה יותר סגול - בשקע בלחיים, ברקות, וטיפונת בצידי האף (ממש לא חובה). את הגבות צבעתי במקום עם עפרון גבות, עם אותו גוון ורוד-סגול (בגלל הכהות הטבעיות של הגבות, זה נראה סגול. אם הייתי משתמשת בסגול - היה יוצא כהה מדי). אחר כך עברתי לאיפור בעיניים, גם הוא סך הכל די סטנדרטי, בגוונים של ורוד וסגול, כשההבדל הוא שאת האייליינר מרחתי ל'עיניי חתול' - הפס השחור נמשך עוד פנימה והחוצה, ומתחבר עם הפס השחור מתחת לעין. באותו צבע ורוד-סגול של הצללית צבעתי את החלק התחתון של האף שלי (בין הנחיריים) ואז השתמשתי בו (עם מברשת רטובה, כדיי לחזק את הפיגמנט) בשביל לצייר קיווקווים של "פרווה" על הלחיים, המצח והסנטר. אחר כך עשיתי טעות - הוספתי בינהם גם קיווקווים סגולים. נשמע כמו רעיון טוב, אבל אני חוששת שזה יצר מראה קצת "ורידי". אפשר לותר בכלל על הקיווקווים ולצייר פסים מעוגלים בורוד וסגול במקום (ואז יש פחות חשש לורידים).
על השפתיים שמתי אודם ורוד עדין, ועליו טפחתי עם האצבע מעט צללית סגולה (האודם הסגול שלי לא היה בצבע נכון). עם אותה צללית סגולה ומברשת דקה המשכתי לשרטט את צידי השפתיים שלי, לתת רמז של חיוך אפילו כשאני לא מחייכת - כי החיוך של הצ'שיר קאט נשאר גם כשכל השאר הולך...
ובכל זאת - ניסיתי שוב, עם קווים של ממש במקום קיווקווים דמויי וריד. לדעתי זה נראה יותר טוב. מה דעתכם?
